כל גירושין ופירוק של בית הם לעולם מצב נעים. נדירים המקרים בהם הליך הגירושין מסתיים ללא סכסוכים ומאבקים בין בני הזוג. בדרך כלל, ישנם שני מוקדים מרכזיים למחלוקות בין בני זוג – כספים ומשמורת על ילדים. כמובן, כאשר מדובר במשמורת על ילדים על ההורים לקבוע זמנים קבועים ומוגדרים מראש בהם כל אחד מההורים ישהה ויבלה עם הילדים. זמנים אלה מכונים "הסדרי שהות" או "זמני שהות". בפסקאות הקרובות נציג את עיקרי המידע אותו יש להכיר בעניין זה.
מהי "משמורת"?
משמורת ילדים היא ההסדר החל על היחסים שבין זוג הורים שאינם חיים יחדיו ובינם לבין ילדיהם. מטרת הסדרת זמני השהות היא מתן אפשרות לכל אחד מבני הזוג לקיים קשר קבוע ויציב עם ילדיו. עם זאת, ההחלטה בשאלת מידת הקשר והעצימות שלו היא עניין להחלטה משותפת או להחלטת בית המשפט, וזאת במידה ואין הסכמות בין בני הזוג. כלומר, ההתייחסות היא למקום מגורים ולינה קבוע של הילד, כאשר על אחד מהוריו מוטלת החזקה של הילד. למעשה, המונח "משמורת" אינו מופיע בחקיקה הישראלית, והשימוש בו נעשה לראשונה בפסיקת בתי המשפט.
הדרך לקבוע הסדרי שהות
ישנן שתי דרכים עיקריות לקביעת הסדרי שהות בין בני זוג. דרך אחת היא במסגרת הסכם גירושין. במסגרת הסכם הגירושין ההורים יכולים לקבוע מי מהם יישא באחריות העיקרית למקום הלינה והמגורים ("הורה משמורן") ואילו הסדרי שהות יוענקו להורה האחר, שאינו ההורה המשמורן. במסגרת הסכם הגירושין על בני הזוג לקבוע הסדרים מלאים ומפורטים ככל הניתן. במסגרת ההסכם על בני הזוג להידרש לימים הספציפיים בהם כל אחד מהם יהיה עם הילדים, כולל שאלות האיסוף של הילדים ממוסדות חינוך או מקומות אחרים בהם הם מבלים את שעות היום. מעבר לכך, על בני הזוג להחליט כיצד לחלק את האחריות ביניהם במהלך חופשות ממוסדות הלימוד ואת השהות במהלך חגים ומועדים. כמו כן, על בני הזוג להסדיר את דרך קבלת ההחלטות והתנאים כאשר מי מהם מבקש לסטות מההסדר שנקבע ואת היכולת של בני הזוג לסטות מהסדר זה.
הדרך האחרת לקביעת הסדרי שהות היא באמצעות בתי המשפט או בתי הדין הרבניים. בדרך זו בית המשפט יפנה לקבל תסקיר אותו עורכת פקידת סעד, הבוחנת את הכשירות והמסוגלות של בני הזוג לגידול ילדים. כמובן, שיקול דעתו של בית המשפט אינו מוגבל להמלצות התסקיר, אולם במקרים רבים בית המשפט מייחס לו חשיבות גבוהה ולא נוטה לסטות ממנו. מעבר לכך, למושאי התסקיר יש את הזכות לבחון מחדש את תסקיר פקידת הסעד, אך מהלך שכזה מחייב היוועצות עם עורך דין לענייני משפחה.
חזקת הגיל הרך
העיקרון המנחה המרכזי לאורו פועלים בתי המשפט בעניין קביעת הסדרי שהות הוא "טובת הילד". מונח זה בא לידי ביטוי במסגרת סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטי והאפוטרופסות הקובע כדלקמן:
"25. לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
המשמעות של סעיף זה, לו משמעות רבה לעניין הסדרי השהות, הוא בכך שישנה חזקה לפיה ילדים עד גיל 6 יימצאו במשמורת אמם, אלא אם ישנן נסיבות מיוחדות אחרות. כלומר, בסעיף זה גלומה ההנחה כי טובת הילד עד גיל 6 היא בשהות עם אמו.
הסדרי שהות – מקובלים או מורחבים
לאור מקרי הגירושין הרבים בישראל, נוצר מעין נוהג לקביעת הסדרי שהות, המכונים "הסדרי שהות מקובלים". בהתאם להסדרים אלה, ההורה שאינו ההורה המשמורן ישהה עם ילדיו פעם או פעמיים בשבוע במהלך שעות אחר-הצהריים והלילה, ובמהלך כל סוף שבוע שני. בנוסף, לעניין החגים, ההורים יתחלוק ביניהם באופן שווה כך שכל חג יחגגו הילדים עם הורה אחר. מעבר לכך, לעניין חופשות מוסדות החינוך, החלוקה נעשית באופן שוויוני, בהתאם להחלטת בני הזוג בחלוקה של שבוע-שבוע, החלפה כל מספר ימים וכדומה.
אפשרות אחרת היא הסכמה על הסדרי ראיה מורחבים בהם ההורה שאינו המשמורן זוכה לראות את ילדים יותר מאשר יום או יומיים בשבוע, ולעתים החלוקה יכולה להגיע עד לכמחצית מהזמן. כמובן, ככל שהסדרי הראיה נדיבים יותר כך היכולת ליצור קשר מעמיק עם הילדים גדלה.
בית המשפט הרלוונטי
כאשר מדובר בדיני משפחה, למערכת בתי המשפט לענייני משפחה ולבתי הדין הרבניים יש סמכות מקבילה. כלומר, לשתי מערכות המשפט, וכפועל יוצא גם לשתי מערכות הדינים, יש סמכות לדון בעניין הסדרי הראיה. ההחלטה באיזו ערכאה יקבע העניין היא פועל יוצא של קדימות. בית הדין אליו הוגשה התביעה קודם הוא בית הדין שיכריע בסוגיה. לכן, כאשר ישנה מחלוקת בעניין הסדרי הראיה יש חשיבות להגיש מהר ככל הניתן תביעה אשר הדין שחל בה יקנה למגיש התביעה יתרון יחסי. כמובן, כל פעולה מעין זו מחייבת היוועצות עם עורך דין מקצועי, אמין ובעל ניסיון המתמחה בדיני משפחה.
